ט"ו בשבט: מי אמר שאנחנו לא מבינות בחקלאות?

מי לא מכירה את ההקבלה בין גידול עצים לבין חינוך הילדים? עוד בילדותינו שמענו דרושים ופרושים יפים לכך. ביננו, כמה מאיתנו חושבות שמדובר ברעיון נחמד וכמה רואות בזה יסוד עיקרי בחינוך? כך או כך, בגרנו והפכנו מילדים לעצים בוגרים בעלי ענפים ועליהם תלויים פירות. בואנה נשמיע את קולם של העצים ונאזין כיצד הם מלמדים אותנו לגדל פירות טובים. אז הגיע הזמן לעשות סדר - סדר ט"ו בשבט.

התורה מלמדת אותנו "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט).

​כל-כך רבות נכתב על ההקבלה בין האדם לעץ, אך כאן אני רוצה להתמקד בפירות.

פירות העץ. אנו החקלאיות המסורות אשר מגדלות ומטפחות ואנחנו כל-כך מצפות לפירות - רצוננו שיהיו טעימים ומשובחים לחך ויפים ונעימים למראה.

הפירות שלנו - הילדים

כל עץ מתחיל בעצם מגרעין אחד קטן.

כמה פוטנציאל טמון בגרעין הזה - בע"ה, עץ גדול ומניב עוד יתפתח מנביטתו.

רק מה, יש מסלול של השקעה וטיפוח שהוא צריך לעבור...

אנחנו נוטעים עץ ומייחלים להתפתחותו. שיגדל יפה, זקוף, יציב, מסועף בענפים ומלא בפירות.

אך צריך לזכור שכל עץ יכול חלילה לגדול עקום או בצורה פראית ואפילו עלול להתייבש.

כהורים, עלינו לעמוד לימין הילד, לתמוך בו ולסמוך אותו.

אם לא נעניק לו אמון וביטחון ביכולותיו, הוא עלול לגדול עקום.

אם לא נהיה יציבים, נאבד את הסמכות ההורית שלנו והילד ירגיש שאין לו על מי להישען.

כהורים, חובה עלינו גם ללמדו גבולות ברורים ומוסר. אם לא נדריך אותו ונדע מתי

להגביל את רצונותיו הוא עלול לגדול פרא.

אם נשכח להשקותו באהבה וחום, בדברי עידוד ואמונה הוא עלול לקמול.

אך אם נרעיף ונשקה מידי הוא עלול לגדול מפונק ולנבול משפע המים.

ככה עלינו לצעוד בזהירות בין שבילי השדה שאנו נוטעים בבתים שלנו.

לדעת לתת לכל ילד את המידה הנצרכת לו - בהדרכה, בגבולות ובאהבה.

וכמובן שלצד כל ההשתדלות שלנו, נזעק תפילה מעומק הלב שיגדל כל אחד

בדיוק כפי הפרי, שיועד לו להיות בעולמו של הקב"ה.

מתי כבר העץ יניב פרי: "אבל אלף פעמים כבר אמרתי לו"

ט"ו בשבט הוא היום הקובע את סיומה של שנה אחת ואת תחילתה של שנה אחרת.

יום זה הוא נקודת ציון שעל פיה קובעים את מניין שנות הפרי והפרשת תרומות ומעשרות.

לכן, פֵּירות שחנטו (החלו להבשיל) לפני ט"ו בשבט נחשבים לפֵּירות של השנה שעברה, ופֵּירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט נחשבים לפֵּירות של השנה החדשה.

משום כך, כל מה שגדל עד לט"ו בשבט הוא יבול של אותה שנה, וממנו צריך החקלאי להפריש תרומות ומעשרות. בנוסף, תאריך זה הוא נקודת זמן, בה נגמרים מי הגשמים שנקוו באדמה בשנה שעברה ומתחילים להצטבר מי הגשמים שירדו השנה. "עד כאן חיים האילנות ממֵי השנה שעברה; מכאן ואילך חיים ממֵי השנה הבאה" (ירושלמי, ראש השנה פ"א ה"ב).

כהורים אנחנו מרגישים שאנחנו חוזרים על דברינו שוב ושוב, מידי יום ומידי שבוע.

כל הזמן סבב קבוע של הארות, הערות וגם גערות לילדים.

נדמה לנו כי אין כל תוצאה לדיבורים וכי המסר לא נקלט וכל המלל הזה לא נושא שום פרי.

אך לא כך.

אם נבחן את הדברים לעומק נוכל לראות, כי פתאום הגיע שינוי, צץ שיפור, משהו זז אצל הילד.

כמו גילוי הפירות מט"ו בשבט ואילך, כתוצאה מגשמי החורף שהצטברו – כך ניתן להבחין בבעיות חינוכיות שבאו על פתרונן, בשינויים שהתחוללו סוף סוף אצל הילד וכו'.

כל אלו לא צצו ואירעו ביום אחד, אלא, הינם פרי של תהליך רוחני ונפשי סמוי שהתחולל בקרב הילד.

דיבורינו לא היה לשווא.

חושך שבטו שונא בנו: לחנך בהתאם לילד

שבט זה החוש המיוחד של הילד. זה השבט שלו.

כל ילד ניחן בכישרונות משלו ויכולות כאלו או אחרות.

תפקידנו כהורים להוציא מהכח אל הפועל את הנקודות הללו. להראות אותם לילד

ולעזור לו לפתח אותם.

ללמד אותו כי גם בתוך מערכת חברתית כוללת יש מקום לאישיות המיוחדת שלו.

אם אנחנו חושכים זאת ממנו, ולא מחנכים אותו בהתאם לאישיות שלו – אזי זו בחינה של "שנאה" כלפיו.

החסידות גם מדברת על כך, ששנים עשר השבטים נקראים י"ב גבולי אלכסון.

שבט משמעותו גם ענף.

גזע הענף עולה ישר כלפי מעלה ואילו ענפיו מתפשטים באלכסון לכל כיוון.

כך עלינו לדעת כי כל ילד שלנו שונה מהשני.

לכל אחד הגוון המיוחד לו, הכיוון והשביל בו עליו לצעוד.

זהו הניגון שלו שעליו להביא ולגלות בעולם.

הילד שלנו – חוליה בשרשרת הדורות

נזכור שהשקעה בילד היום, היא ההצלחה שלנו ליום המחר.

כל ילד הוא ענף בשרשרת הדורות המשפחתית שלנו. יש לנו מחויבות להמשך השושלת.

ונשגב מכך, כולנו ענפים היוצאים מגזע האבות והאמהות הקדושות.

יש לנו שייכות לעץ העם היהודי האיתן והמאמין.

גם את זה נרצה להנחיל לילד.

את גאוות היחידה שהוא וגם אנחנו חלק ממסורת ענפה ועתיקה.

להוריד לחץ - לא הכל תלוי בנו לבד

אמנם עד כה הוכחנו כמה חשיבות יש למגדל האילן - אנו ההורים כמגדלי ומחנכי הילדים.

אך חובה עלינו לזכור כי הגרעין שניתן לנו שלם ומוכן - התקבל מידו של הקב"ה.

אנחנו לא יצרנו את הגרעין, אלא רק משתדלים להוציא מהכח אל הפועל את שטמון בו.

נשתדל לספק לילדים את כל מה שביכולתנו להעניק, למען התפתחותם,

נלמד אותם על עצמם וייחודם,

נסלק מפריעים ומזיקים שעלולים להפריע,

אך לא אנחנו האחראים הבלעדיים.

הרי הקב"ה הוא הוא שנתן את הגרעין...

ככה לא נשכח את האיזון הנכון בין כוחנו כמחנכים, לבין האמונה בכוחו מצד הילד עצמו,

לבין הקב"ה יוצר ובורא הכל.

להורדת המאמר ולהדפסה - לחצי כאן

#טובשבט #חגים

שגיאה בהצגת התגובות? גולשים בסינון "רימון"? לחצו כאן ופעלו לפי ההוראות.