אמא, מתי בפעם האחרונה ביקשת סליחה מעצמך?

ב"ה עברנו את פתיחת שנת הלימודים, ואנו כבר עמוק בתוך סוג של שגרה. אמנם זוהי שגרה של חודש אלול המבורך, בו אנו מוצאות את עצמנו מנסות להיות טובות יותר ומשתדלות לחטוף מה שאפשר כהכנה ליום הדין הקרב ובא. אנו מבקשות סליחה משכנה, חברה או קרובת משפחה רחוקה - אבל מה על הילדים? מה עם בקשת סליחה מהם? האם זה נכון להתנצל על משגה שעשינו? והאם לעצמך את סולחת על טעויות שעשית? ובכלל איך החג הקרוב יכול להאיר לנו נקודות חדשות בחינוך הילדים? על זה ועוד אנסה לענות במאמר המוגש לפניכן באהבה.

גם אנחנו יכולים לטעות

במסגרת הסדנאות, אני שומעת הרבה פעמים מאמהות את ההתלבטות בין הצורך להיות הדמות היציבה וההחלטית בעיני הילד לבין הידיעה כי ההחלטות ודרכי הפעולה שלנו אינן חפות מטעויות.

אמת ויציב כי גם אנו כהורים טועים...

לפעמים החלטות שקיבלנו נובעות ממצב רגשי שאנו נמצאים בו או סתם מחוסר חשיבה מעמיקה על שאלה שנזרקת לחלל האוויר. (ואז את שומעת את עצמך אומרת "לא" כ"כ עצבני ותקיף לילד שסה"כ שאל אם אפשר להזמין אליו חבר)

והילדים – הם בהחלט מבינים, האם הכעס שהפנת כלפיהם כעת הוא בגלל שאמא צודקת ואכן הם עשו מעשה שלא יעשה, או סתם בגלל שלאמא היה יום קשה בעבודה והיא עצבנית.

ביהדות ישנה חשיבות רבה לבקשת מחילה בין אדם לחברו ואין תשובה מועילה לעבירות בין אדם לחברו אלא עד שיפייסו.

גם הילד שלנו הוא חלק אלוק ממעל, בעל נשמה מבינה ומרגישה.

העובדה שאנו מצויים במיקום היררכי גבוה מילד, לא נותן לנו את החירות לנקוט כלפיו בכוחניות ובחוסר רגישות. אסור שהורה ינצל את מעמדו בכדי לבקר, להשפיל או לחנך מתוך אימה.

אם כן, אזי לבקש סליחה מילד זה אחרי שהגענו עם עצמנו למקום של מודעות אמתית שאפשרה לנו להביט על סיטואציה ולנתח אותה בצורה הכי אובייקטיבית שאפשר.

בקשת הסליחה מעידה על כך שגם אני ההורה - יכול לטעות. האמרה ש"כל אדם טועה ואף אחד לא מושלם" מקבל היבט אמיתי וממשי בעיני הילד ומהווה מודל לחיקוי עבורו שמסמל כיצד גם עליו לקחת אחריות על המעשים שלו.

בקשת סליחה היא פעולה שמסמלת רגישות כלפי הזולת, התחשבות, ביקורת והתבוננות פנימית וכמובן לקיחת אחריות.

אם כהורים השתמשנו בכוחנו באופן לא נכון וראוי, ודאי שאנו חייבים לילד התנצלות.

אדרבא, הרי זהו חלק מהחינוך שהננו מעניקים לו- ללמד אותו שכאשר מישהו נוהג שלא כשורה, הוא צריך לבקש סליחה על כך. "נאה דורש נאה מקיים".

הורה שיודע להתנצל על עלבון שהטיח או תגובה קשה שהפנה כלפי ילד – יזכה לכבוד והערכה בעיני הילד. זה יגרום לו להבין שההורה שלו אנושי וגם אצלו יכולים דברים להתפקשש ובסה"כ אוהבים אותו ורוצים בטובתו.

לשאלה האם בקשת הסליחה גורמת לערעור הסמכותיות שלנו כהורים – אדגיש, כי בקשת סליחה דווקא מעידה על חוזק נפשי ועל הורה שמרגיש בטוח בעצמו ומספיק חזק בכדי להודות בטעות שעשה.

כמובן שחשוב שההורה יידע להתנצל בצורה עניינית וכנה ולא ממקום של פחד וחולשה מול הילד: "אמא חשבה על מה שקרה שוב, וראתה שהתגובה/מעשה שלי היה מוגזם. אולי הייתי עייפה ולא חשבתי בצורה עניינית. אני מתנצלת אם פגעתי בך".

גם לכמות ההתנצלות יש חשיבות: הורה שמוצא את עצמו מתנצל כל יום צריך לבדוק מה קורה בקשר שלו בחינוך ילדיו, שהרי בהתנצלות הוא מעיד שעשה טעות – ולכן התנצלויות רבות, מעידות על טעויות רבות ועלולות לגרום לילד לחוש חוסר ביטחון בהורים שלו ובדבריהם. לכן, חשוב לשמור את בקשת הסליחה על דברים שבאמת ראויים לה.

ראש השנה – זמן של התחדשות

מעבר לפינה מציץ חג ראש השנה הבא עלינו לטובה ולרחמים.

הימים האלה – שבוע טרם התקדש החג הם ימים נפלאים בהם ניתן לתקן את כל השנה כולה. מובא בשם רבי אליהו לופיאן זצ"ל שידוע, שכל יום בשבוע האחרון של השנה יכול לתקן את כל מה שעשו באותו יום במשך השנה שעברה. אז השנה זה מתחיל מאור ליום שני הקרוב עד כניסת ליל ראש השנה. (אמנם בשאר המקורות מובא, ששבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, הם כנגד שבעת ימי השבוע, בהם ראוי לעשות תשובה וכך לתקן את שנפגם באותו יום במשך כל השנה).

אומר רבי נחמן זיע"א כי בראש השנה נוצר מצב חדש לגמרי בו מסוגל האדם להתחדש במאוד. ההתחדשות עליה הוא מדבר היא התחדשות המוחין, שהרי אנו מקבלים על עצמנו את עול מלכותו של הקב"ה באהבה ורצון ולכן לכל אחד נמשך שכל, מח ולב חדש לעבוד את הבורא כראוי.

ואם אנו זוכים להתחדש, אזי בוודאי שכעת יש לנו את היכולת להתחלה חדשה בכל העניינים וגם בחינוך ילדינו.

נעשה חשבון נפש טרם התקדש החג. לא רק על בחינה של עבירות ועבודה את הבורא, אלא מה אנו חושבות על הצורה בה אנו מחנכות את הילדים שלנו. האם אנחנו מרוצות או לאו? היכן הנקודות בהם אנו נופלות ומועדות שוב ושוב? איך היינו רוצות לחנך? על מה אנו לא מוכנות לוותר והיכן יש מקומות שאנו מתעקשות עליהם אבל הם לא מתאימים לילד הזה ספציפית?

ונכון - עשרות פעמים הבטחנו לעצמו שיותר לא ננהג בדרך מסוימת, שלא נכעס יותר ושנגיב בצורה נכונה ומכבדת כלפי הילדה אבל בפועל שוב מעדנו...

אחת ההכנות החשובות לראש השנה היא התרת נדרים, מעמד התרת הנדרים מאפשר "לנקות את השולחן" ולפתוח דף נקי וחדש. (הרב גינזבורג, הזמן הפנימי).

בנוסח ההתרה דווקא מצוין כי "כל נדר או שבועה... וכל מוצא שפתי שיצא מפי או שנדרתי וגמרתי בלבי אפילו לעשות איזו מצווה או איזו הנהגה טובה... בכולם אני מתחרט עליהם מלכתחילה"... (תורגם מארמית). זאת אומרת שהתרת הנדרים מתייחסת דווקא לקבלות והחלטות טובות שקיבלנו על עצמנו אך לא הצלחנו לעמוד בהם. וכעת, אנו עומדים מולם ואומרים: ניסינו, רצינו, היתה לנו כוונה טובה אבל מה לעשות זה לא צלח תמיד. אז מה? נתייאש? נחליט שזה אני וככה אני מחנכת ובכלל אין לי תקנה כי כמה כבר הבטחתי ונפלתי?

וממשיך ואומר רבי נחמן זיע"א כי דווקא הירידה היא תכלית העלייה - זה שנפלת וטעית - זה מה שיאפשר כעת פתיחה של צינור שפע חדש, גבוה יותר, פנימי יותר, שיוביל אותך אל הדרך הנכונה בע"ה.

כמהים לאהבה ורחמים - אם כבנים אם כעבדים

"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט, כל יצורי עולמים, אם כבנים, אם כעבדים. אם כבנים-רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים-עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו, קדוש".

ביום הדין אנו עומדים למשפט ומבקשים על נפשנו - בין אם מעמדה של עבד ובין אם מעמדה של בן. התחינה הזו מלמדת על שתי בחינות של דין וכמובן שמייצגת שתי מערכות יחסים שונות כלפי בורא עולם.

העבד הוא קניין של האדון והמעמד שלו לא מאפשר לו שיג ושיח עם אדונו. לעומת זאת – הבן קשור לאביו בקשר ביולוגי וקרוב ובכך מתאפשרת לו הידברות בה טוען ומנמק, מבקש ומתחנן.

(" הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים...")

אם נקביל את התפילה לחינוך ילדינו שלנו, נוכל להבין כי חשיבות הקשר הפנימי של הילד עמנו הוא זה שידחוף אותו להרגשת הביטחון והקרבה כלפינו כהורים. זאת בניגוד לילד שחושש תדיר כיון שמרגיש מאוים ונרדף, מתנצל על מעשיו והולך על קצות האצבעות בכדי לא לטעות.

אותו הבן – מרגיש בנוח עם האב, גם אם עומד כרגע מבוייש מגודל ריחוקו, או שמודע לכך שאכזב אבל בהחלט מאמין בקשר הטוב עם אביו ולכן מנסה לעורר את רחמי האב לקבלו בחזרה ולהקשיב לו ("אשרי איש שלא ישכחך... כי דורשיך לעולם לא יכשלו...")

דיברנו במאמרים הקודמים על חשיבותה של תקשורת פתוחה וכנה בבית, בה מתאפשר לילד לבטא גם מה שקשה לו או שלא מוצא חן בעיניו בבית (תוך שנקפיד כמובן על רמת שיחה מכובדת כלפינו כהורים). כאשר השיחה בבית שלנו תאפשר הבעת קושי או חוסר שביעות רצון – יעמיק האמון של הילד בנו בפרט ובתא המשפחתי בכלל.

זכרי אמא, כי תקשורת נכונה היא ערובה לסערות וקשיים שייתכן ויגיעו מחר.

אמא - לעולם אל תפסיקי להתפלל

מצד אחד, ראש-השנה הוא יום הדין שבו נפסקים לכל אדם צרכיו לכל השנה – בגשמיות וברוחניות: "בני, חיי ומזוני" וכן בקשות של קדושה, טהרת הלב, מחיקת עוונות, וכו'.

ומצד שני, ידוע כי הנקודה המרכזית של ראש-השנה היא הכתרת הקב"ה למלך: "מלוך על העולם כולו בכבודך", "המלך הקדוש", וכו' ובקשת תפילות על כלל האנושות.

אזי אם כן, על מה ראוי ונכון להתפלל?

אומר הרבי מליובאוויטש: כדי ש"מלוך על העולם כולו בכבודך" אכן ימומש, כדי שמלכותו של הקב"ה תחדור למציאות העולם ועד שהמציאות הגשמית תכיר במלכות השם – על היהודי להתעסק בענייני העולם ולעשות מהם "מכון לשִׁבתו יתברך".

כלומר, שאדרבה, זמן תפילות ראש השנה הוא זמן גדול ועצום לבקש על חינוך ילדינו, שכן זוהי ההמשכיות של הדור גם בחלק הרוחני וגם בחלק הגשמי. ולכן, דווקא בגלל יכולת ההתחדשות והשינוי שמתאפשרות ביום חג זה – זהו הזמן להפציר בתפילה על הצלחה לילדים: על ילד שזקוק לעזרה בתחום מסוים, על התעוררות הלב לילדה שהתרחקה מן הדרך , על הצלחה שלנו בחינוך הבנים, ובכלל על שנה שתתחדש עלינו טובה ורגועה יותר.

יהי רצון שנזכה כולנו יחד להיכתב בספר החיים והזיכרון ושתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה מדבש!

להורדת המאמר ולהדפסה - לחצי כאן

#תקשורת #חגים #ראשהשנה #תפילה #התחדשות #בטחון #הכלה #רבינחמןמברסלב #הרבימליובאוויטש

שגיאה בהצגת התגובות? גולשים בסינון "רימון"? לחצו כאן ופעלו לפי ההוראות.

RSS Feed

כל הזכויות שמורות לאתר "ניגון הלב" ולקרנית בן-אברהם. אין לעשות שימוש בחומר המופיע באתר זה ללא אישור בכתב מבעלי זכויות היוצרים.

Copyright © 2016.  All Rights Reserved