יש לי גמדים קטנים שיעזרו לך בנקיונות לפסח

שמחה רבה! שמחה רבה! אביב הגיע - פסח בא. עם המים הזורמים, הסבונים המקציפים והילדים המתרוצצים, מגיעים גם הקונפליקטים. כמה פעמים שאלת את עצמך בימים אלו - מה עושים עם הילדים? שיישארו בבית, שיירדו לגינה או שאולי יילכו לשכנים? במאמר זה, נציף את הבעיות העיקריות, נענה על שאלות ונתווה קו מנחה המסוגל לחולל פלאים גם אצלך בבית - חלק א'

מאיר מנקה את החלונות בחדר הילדים, אסנת מקרצפת בספוג הפלא את הקיר במסדרון, שרה מנקה את הארון באמבטיה, חננאל ממיין את ערימת הדפים במגירת השידה שלו, יצחק מקפל את הר הכביסה שמונח על המיטה והראל הקטן מנקה אבק.

נשמע דמיוני???

איך רותמים את הילדים לשיתוף פעולה כזה?

חג הפסח בפתח

חג נפלא וקדוש שטומן בחובו הזדמנות לשינוי ומביא איתו משב התחדשות וניקיון. מאידך בהכנות לקראתו טמונים קונפליקטים לא פשוטים, בינינו לבין הילדים וכן בינינו לבין עצמינו כאימהות.

‫אז עכשיו למרות שאנו שבוע וחצי לפני החג (אגלה לכם סוד, המאמר היה אמור להיות מוכן לפני שבועיים, אך אתן יודעות איך זה - פסח...!)‬ ‫בכל אופן, אף פעם לא מאוחר ללמוד.‬

אשתדל במאמר זה, הראשון מתוך שניים בע"ה, להציף כמה נקודות חשובות ולתת צידה לדרך בהכנות לחג.

ילדים מנקים

"לך לשחק למטה - אמא תקרא לך כשהיא תסיים"

טרום פסח - גינות המשחקים וחצרות הבניינים גדושות בילדים צוהלים. בני השמונה שומרים על בני הארבע וגם על בני השנתיים. ביד כל אחד, שקית ממתקים עמוסה שמכילה שלל כבד - זכר למשלוחי המנות שנותרו מיום הפורים שחלף.

הילדים מאושרים אך קצת מבולבלים – מה קרה פתאום לאמא שמשחררת לנו ככה ממתקים בלי חשבון ועוד מרשה להישאר בגינה גם כשכבר כמעט מחשיך?

אל דאגה, הוופל הבא בתור השכיח מהילד את הדילמה והנה הוא כבר על המגלשה...

אז מה קורה פה אמא? איך פתאום את מוותרת ומגמישה גבולות ברורים שהיו עד אתמול?

הא, ערב פסח... הבנתי.

את יודעת מה, במחשבה שניה - לא השתכנעתי.

בואי נחשוב על הילד שמשחק למטה – אולי הוא כבר מיצה את המשחק בנדנדה ובקרוסלה?

בואי נחשוב, האם הילד ישמח לארוחת צהריים חמה במקום עוד משולש פיצה?

והאם את יודעת עם מי הילד שלך משחק כעת? מה הוא שומע? מה הוא רואה?

ועוד לא דיברנו על הסכנה הרוחנית האורבת עת כל ילדי השכונה משחקים יחד.

ומה על החשש מזרים שמסתובבים ברחוב דווקא בתקופה כזאת?

בסדנאות, אני מדגישה תמיד שלאמא אין חירות להפסיק לחשוב.

זמן ההכנה לפסח הוא תקופה לחוצה. אין על כך ספק. אך דווקא בזמן בו אנו מצווים על ביעור החמץ ראוי שנשמור על נפש הילד שלנו.

"העזרה הכי טובה – שלא יפריעו"

נשמע מוכר?

רוב הפעמים אנחנו מעדיפות להסתדר לבד.

העיקר שיהיה לנו שקט ושאף אחד לא יסתובב חלילה עם ביסקוויט היכן שניקינו.

נכון שאת יכולה ליצור לעצמך סביבה סטרילית - נקייה מילדים והפרעות –

אבל האם השקט שתשיגי יכול להשתוות לרווח שתוכלי להשיג בשיתוף הילדים בהכנות?

כשהילד מבין כי הוא תורם ומועיל הוא ירגיש שהוא בעל ערך, שהוא שווה ומסוגל לעזור במשפחה. ע"י העזרה נגרום לו לגלות בתוכו כוחות של נתינה ואחריות ונפתח את מידת החסד שבו. ייתכן בהחלט כי גם את וגם הוא עוד תופתעו לטובה :)

ברור שהשיתוף במשימות ידרוש ממך יותר אורך רוח וסבלנות, אבל תדעי, שכאשר מנעת ממנו לעזור, או שלחת אותו למטה - פספסת הזדמנות פז להעניק לו תחושה של ערך ושייכות.

לכן, חג הפסח הוא הזדמנות מצוינת לרתימה למערך המשפחתי, לחיבור ושייכות.

לשתף את הילד זוהי השקעה לטווח ארוך – עכשיו זה אולי מורכב ומאתגר אבל זו השקעה שמשתלמת.

אז איך נהפוך את ההכנות המשותפות לחוויה משפחתית?

המועצה המשפחתית

במאמר של פורים, דיברתי על זה שכאמהות, חובה עלינו לראות כמה צעדים קדימה.

כעקרת בית יש לך בדרך-כלל סדר עבודה. הסדר הזה ברור לך - את יודעת איזה ארון תנקי בעוד שעה ואיזה קיר יקורצף בעוד שעתיים. הילד לעומת זאת לא מודע ללו"ז הפרטי הזה שלך, אז למה שלא תשתפי אותו?

אפשר לקרוא לזה "אסיפת המועצה המשפחתית" – שם רשמי ומכובד, שייתן הרגשה של לכידות ושייכות למשפחה המובחרת. משפחה בה מעלים על השולחן אתגר שעומד בפתח וכולם חושבים יחד איך אפשר לעבור אותו בצורה הכי קלה ונוחה שאפשר. זה בסדר, אפשר לקיים את האסיפה גם אם אין לך שולחן עגול...

("המועצה" הזאת תשתלם לנו מאד לחיזוק קשרים עם הילדים ונדבר עליה בע"ה בהמשך הדרך במאמר ייחודי לכך).

אחים מנקים לפסח

בצורת השיתוף הזאת, נרוויח כמה דברים:

• מודל עבור הילד לשיחה פתוחה ותקשורת נכונה

• ניצול אווירה רגועה להסביר את הרעיון שעומד אחרי הניקיונות - כולנו אוהבים להבין מה אנחנו עושים

• האצלת סמכויות – הילד יבחר איזו משימה הוא חושב שמסוגל לקחת על עצמו, כמובן תוך בדיקה/הכוונה/התאמה לגיל וליכולות הפיזיות.

• הילד ירגיש שמכבדים אותו ושומעים את דעתו ולא סתם פוקדים עליו הוראות.

• נגביר את האמון שלו בנו כהורים שקשובים לצרכיו.

• נחזק את תחושת השייכות בין כל ילדי המשפחה וניצור שיתופי פעולה בין האחים.

• ניצור גאוות יחידה (חשוב מאד!) - בבית שלנו מתאספים ומדברים.

גם אם יש ב"אסיפה" ילדים קטנים, שלא ממש יכולים לעזור - עצם הכינוס המשפחתי הזה ייתן להם תחושה על רצינות הנושא ולכל הפחות יגרום להם לא להפריע...

ניהול סיכונים

קחי בחשבון, שכל ילד מנקה ומארגן בצורה בה הוא יודע לעבוד. לילד, הקטן בעיקר, אין הרגלי עבודה ולכן הכל חדש לו. האחריות על הקניית הרגלי ניקיון וסדר מוטלת עליך - אמא.

בדיוק כפי ששיטת הניקיון שלך שונה מזו של שכנתך כך גם לכל ילד יש את השיטה שלו.

אם את רוצה שינקו בצורה מסוימת, חשוב שתסבירי מה בדיוק את מבקשת ואיך.

כשאת מבקשת מהילדה לסדר את שידת המגירות, אל תצפי שהיא תתקתק אותה בדיוק כמו שאת אוהבת, במיוחד אם לא הסברת לה איך עובדים.

אם תעירי לילדה על כל דבר או על טעויות שעשתה, היא תסיק כי העזרה בבית היא מטלה לא נעימה בכלל. הכיני את עצמך לכשלונות אפשריים.

אגב, אם תשאלי את הילדה לדעתה לגבי צורת הניקיון והסדר – אולי תגלי שיטת חשיבה חדשה שאת לא חשבת עליה עד היום?

דבר נוסף. הילדים (רובם הגדול) אוהבים מאד עבודה עם מים. זו עבודה כיפית, משחררת ופחות משעממת.

אם החלטת על עבודה משותפת איתם, עשי פעילות מרוכזת של "יום המים" – יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם נחילי המים בפעם אחת. והילדים - הם בכלל יהנו מהחוויה המשותפת עם כל האחים.

לא לשכוח לצ'פר

הילדים עובדים ומשתדלים בתחום שלא כ"כ רגילים בו במהלך השנה. לכל הפחות, לא במינון ובכמות הרגילה.

חשוב לא לשכוח לתת להם חיזוק חיובי וגם מחמאה על כך.

נאמר מילה טובה, נביע הערכה לטרחה ולמאמץ ונשבח את תוצאות עשייתם. הם יקבלו את הרושם שמישהו שם לב לעשייה שלהם ושיש לה תמורה.

נשתדל ליזום יציאה משותפת באמצע כל הבלאגן - לאכול גלידה בחנות סמוכה. כך ניתן להם הרגשה שחווית הניקיון היא גם קלילה ונעימה.

לסיכום, הקו המנחה בעקבותיו נלך עד לליל הסדר, הוא שהילדים ואנחנו, חלק מפרויקט גדול אותו אנו עושים – ביחד!

קוראת יקרה! אשמח אם תכתבי לי פה למטה בתגובות את הערותייך או הארותייך ובכלל אשמח לקרוא מה התרשמותך מהנאמר כאן.

#חגים #אמון #פסח #שייכות

שגיאה בהצגת התגובות? גולשים בסינון "רימון"? לחצו כאן ופעלו לפי ההוראות.