מי אמר שפורים הוא חג גדול לילדים?

פורים מאופיין כיום בו יוצאים מהשגרה הקבועה וגבולות ברורים מטשטשים או נפרצים לגמרי. יש הרגשה שהכל נוסע, הולך, מוזיקה חזקה, מסיכות מפחידות, תחפושות ססגוניות ובעיקר הרבה הרבה רעש...! האם ניסינו פעם לעצור ולחשוב איך מרגיש ילד קטן ביום הזה? מה החוויות הבלתי רגילות עלולות לגרום לו? ומהן ההשלכות של פריצת גבולות לילד הבוגר? – אז בואנה נהיה רציניות לרגע.

חג פורים חג פורים – חג גדול לילדים - האמנם?

פורים הגיע! איזה כיף, איזה בוקר, התכונה ניכרת בכל פינה. את המגילה כבר קראנו, מתנות לאביונים מסרנו, כולם עסוקים במשלוח מנות איש לרעהו ואישה לרעותה. הרחוב הומה ילדים מחופשים שיצאו בשליחות ובידיהם משלוח מנות עמוס באהבה. ומכל הילדים, אני רוצה להתמקד היום בילד אחד קטן ומתוק – אהרן.

אהרן שלנו כבר בן 7, הוא אוחז בשתי ידיו הקטנות משלוח כבד, מעוצב בטוב-טעם, עטוף שקית צלופן דקיקה. אמא שלחה אותו להביא לדודה רבקה את משלוח המנות, שטרחה עליו כ"כ.

אהרן עומד במרכז הרחוב ומביט, עומד ומשתהה - הכל נראה כ"כ שונה ומוזר. רעש עצום ברחוב, שירים של פורים בעוצמה בלתי רגילה, רמקולים חזקים שקוראים "מתנות לאביונים בו ביום – בואו לתרום בניידת הצדקה של...", פיצוצים מחרישי אזניים מכל עבר, הוא לא כ"כ מצליח להבין את ההנאה שבדבר וכאילו להשלים את ההרגשה, לפתע פתאום, ממש משום מקום מגיחה גורילה ענקית. כן, ממש גורילה, ממש אמיתית... אמאל'ה!

הגורילה קראה בקול גדול: פורים שמח! אבל את אהרן שלנו זה לא שכנע.

אהרן ברח, מבוהל כולו. הצלופן של משלוח המנות נקרע מעט, וכבר ממש כבד לו. ליד בית אחד הוא רואה חבורה של גברים, רוקדים, מתנדנדים. מה הם עושים? איזה מוזרים ועוד לחלקם יש כובעים מצחיקים על הראש. מה זה? מה קרה לכולם?

לאהרן אין תשובות.

הכנה – למה?

קראנו תיאור קצר, לא מופרך המציאות כלל ושעלול להתרחש. האם יש דרך למנוע אותו?

התשובה היא כן.

גורם חשוב בקשר הורה-ילד, הוא היכולת של ההורה להכין את הילד למעברים ושינויים.

כאשר אני מדברת על הכנה, אני לא מצפה לצליל רקע דרמטי, שיכריז על קיום שיחה אינטלקטואלית עם הילד בחדר המגורים.

להיפך.

כאשר אני כאמא רואה שינוי צפוי ומתקרב, אני רוצה לדבר עם הילד במילים פשוטות, שיבין, כי משהו במציאות העכשווית שלו עתיד להשתנות.

הכנה למעברים יופיעו לדוגמא, בשלבי גמילה מחיתול לשירותים, בהשלכת המוצץ האהוב, יציאה מהבית למטפלת וכיו"ב. בכל שלב, נקפיד להסביר במלל, את מה שקורה אפילו לתינוק קטן.

אז ייתכן כי לפני פורים, הגננת תספר על מצוות היום. אך האם באמת יש התאמה בין דבריה לבין איך שהדברים מתנהלים בפועל? ואיך הילד מרגיש כלפיהם?

מה קורה עם ילדים בגילאים גדולים יותר, אפילו מתבגרים שקשה להם מאד לצאת מהשגרה?

ומה יהיה על אלה המרגישים שמותר לפרוק כל עול ביום הזה?

דמיון אמא, דמיון...!

אחד מהדברים הבסיסיים שחשוב לנו לדעת כאמהות, זה הצורך של הילד שלנו באמון בהוריו. לא נרחיב כאן את המושג אמון בסיסי, אך אציין כי אמון והכנה שזורים זה בזה.

נאמר מהיום, כי על-מנת לתת לילד את הרגשת הביטחון שניתן לסמוך עלינו כהורים, עלינו לעשות הכנות טובות כאשר יש שינויים ומעברים. פשוט הכנה!

הכנה טובה למה שעתיד להתרחש, תהיה ע"י תקשורת פתוחה, כנה וזורמת. שנכין את הילד למה שעתיד לקרות, בפרט ביום כמו יום פורים.

אחד ההיגדים החשובים שהולכים איתי בסדנאות הוא, שעלינו כאמהות לראות תמיד 3 צעדים קדימה.

עלינו להיות בעלות דימיון! נחשוב: מה ייתכן שהילד יראה ויגרום לו לפחד, האם קולות נפץ שישמע יגרמו לו לבהלה, איך ירגיש כשיראה את המבוגרים הסובבים אותו - אותן דמויות בטוחות שגורמות לו להרגיש מוגן ובטוח לידם, ולפתע הם משתטים ומתנהגים כאחרון הילדים בגן?

חוסר הידיעה, גורם בלבול ואיבוד עשתונות - גם לנו כמבוגרים.

הפתאומיות היא גורם בהלה בפני עצמו. אם נתעלם מרגשותיו האפשריים של הילד, אפילו מרגשות הילד הגדול, ונסמוך באופן קבע על יכולתו להסתגל, ניצור בטווח הרחוק, ילד שלא ירצה להתקשר בקשר עמוק מדי עם שום דבר, כי ממילא אין שום דבר צפוי.

במילים אחרות, ככל שיודעים יותר מה צפוי וייתכן שיקרה, אנו יכולים להיות יותר רגועים, להכיל את השינויים מסביב ולגייס יותר כח להתמודדות.

אז מה באמת צריך לעשות?

נעבור יחד על כמה ממנהגי היום ונראה כיצד ראוי להכין את הילדים.

חלק מההכנות נכונות לילדים קטנים וחלק גם לגדולים ואף למתבגרים.

תחפושות ומסיכות

נסביר לילד שיש כל מיני סוגי מסיכות וכל מיני תחפושות, חלק אתה מכיר וחלק לא. טוב להמחיש לילד הקטן יצירה של מסיכה בדף A4 פשוט, ולתת לו להוסיף כל פעם פרט אחר בפרצוף המסיכה. (לחיים, גבות, שיער וכו'). זהו סוג של תהליך ממוקד מטרה, ששם את הדגש על עשייה, תוך חשיפה הדרגתית, קצת בכל פעם, מול הקושי או הפחד. (בשפה המקצועית זהו תחום בטיפול עיצוב התנהגות).

תהליך כזה, טוב בעיקר לילד שכבר נבהל בעבר ממסיכה מפחידה.

דבר נוסף, חשוב לתת את הדעת בין הרצון שלנו לחפש את הילד למשהו מקורי ויצירתי, לבין הרצון שלו להיות כמו כולם ולהרגיש בנוח עם התחפושת. חשבי רגע: איך תרגיש ילדה שהתחפשה לחיפושית אדומה על סלע, בגן של כלות עם שמלות לבנות?

דמויות בארגז התחפושות

נהיה קשובות למה שהילדה רוצה להתחפש. מה זה עבורה דמות האחות בבית החולים שהיא כל-כך מתעקשת להתחפש אליה? מה זה בשביל הילד ההרגשה להיות השוטר עם האקדח?

כולנו מכירות את ארגז התחפושות המיתולוגי, שאנו מורידות מהבוידעם בכל ר"ח אדר.

בואנה לא נראה את הארגז כגורם מבלגן אלא כגורם מזמן.

ילד יבחר באופן לא מודע דמות, שהוא רוצה להזדהות עימה, שייתכן ומעצימה בו תכונות שאין בו. לכן טוב יהיה שנשאל אותו מה צריך בשביל להיות שוטר? גם ילד קטן יידע לענות מה הכי חשוב בעיניו בתפקיד הזה.

אדרבה, בעזרת שאלות נכונות שנשאל את הילד, נדע לנתב לדוגמא תכונות תוקפניות שייתכן וקיימות בו לתיעול נכון, כמו "שוטר שומר על ילדים ודואג שיחצו את הכביש בבטחה".

התחפושת יכולה ליצור גם חוויה מתקנת, מעין חילוף תפקידים בסיטואציה שהיתה קשה לילדה - האחות הכאיבה לה ואילו כעת, כשהילדה בתפקיד האחות היא האקטיבית ולא הפאסיבית. היא שולטת במצב ומכתיבה את הקצב.

זוהי דרך נפלאה של ילד לעשות לעצמו עיבוד טראומה מול דמות שפחד ממנה בעבר או שנותרה בו חוויה שלילית כתוצאה מהמפגש עם אותה דמות.

ומה עם הילד שלא אוהב להתחפש?

שווה לבדוק אם לא נבהל בעבר מתחפושת ולכן יש לו פחד ורתיעה מלהתחפש. ייתכן גם בהחלט, שזהו ילד ביישן, שמעדיף לא להתבלט, להיות הילד השקט הזה בפינה.

לגבי ילד זה נשאל את עצמינו שאלות בנושא היכולת שלו להיפתח ולהשתחרר, לגלות גמישות ולמצוא את עצמו בשינוי השגרה. כמובן, שאין להכריח ילד להתחפש בכח, אך בהחלט נכין לילד את התחפושת בשקית שייקח עמו למקרה ויתחרט. את שיעורי הבית שלנו על עניית השאלות לעיל נעשה בזמן מיושב ורגוע יותר.

נפצים

נכין את הילד שמקור הרעש שעתיד לשמוע הוא מקפצונים ופיקות וכו'. הידיעה הקוגניטיבית מהו מקור הרעש ומהותו מפחיתה מהפחד. ברור שהרעש לא נעים - גם לא לנו.

אך אם יש כבר פחד שנגרם בעבר מקול הדי הפיצוצים, אפשר לעבוד בדרך טיפול עיצוב התנהגות, כפי שכתבתי בנושא המסיכות. להשמיע לילד קולות של פיצוצים ורעשים שונים (אפשר בקלות למצוא במאגרים דיגיטלים).

בתחילה נשמיע בעוצמה נמוכה, נגביר בהדרגה ונבחן את התגובה של הילד.

טוב יהיה, אם הילד בעצמו ישלוט בעוצמת השמע. השליטה תגרום לו ביטחון ותחשוף אותו בצורה הדרגתית לרעש, בקצב שהוא בעצמו יכתיב.

חשוב לדעת שהפחד מהרעש הוא הבהלה. לכן, אם ניצור חוויה מוקדמת של שליטה ברעש באופן יזום, ואם נקדים ונסביר את מקור הרעש הצפוי, הילד יחוש שולט במצב וייבהל פחות בשעת המעשה.

משלוח מנות

שלב ראשון, נשאל את הילדים אם הם בכלל מעוניינים ללכת לחלק את משלוחי המנות. לא נחליט עבורם שזה יהיה ממש כיף ונחמד וכדאי להם וכו' וכו' עלינו לזכור, כי השכן מהקומה העליונה, לא בטוח נראה או מתנהג כבכל יום. ואולי זה יכול להבהיל את הילד. ואולי בכלל אצל דודה לאה יש אורחים רבים והוא יתבייש? לא לכל ילד קל לסחוב משלוח מנות מעוצב בסרטים ומלמלות ולדאוג שהכל יישאר שלם ותקין. יש להיזהר מלהטיל עליהם את האחריות, רק כי זה מאד נוח לנו.

משתה ושמחה

אם הולכים לסעודה בבית מוכר לילד, חשוב שנסביר כי הבית של סבתא לצורך העניין, לא ייראה כבכול יום רגיל "יהיו שם הרבה אורחים ולא את כולם אולי תכיר, ותהיה שם מוזיקה והמון רעש, רעש, רעש."

כשנגיע לאותו הבית, נציין "הגענו, נכון שיש המון רעש?" – כך ניתן לילד את ההרגשה שאמא הכינה אותו, שחשבה מה עלול להיות מפריע ומאיים עבורו ושהיא שמה לב לרגשות שלו, כך יגבר רגש האמון של הילד כלפי האם.

יהודים מבוסמים

אדם מבוסם נתפס כחסר שליטה ויש הבדל גדול בחוויה של הילד, אם האדם שהוא רואה במצב כזה קרוב אליו או שהוא זר לו. מבוגר נתפס בעיני הילד כדמות מגוננת שאמורה לשמור עליו. לכן, ילד קטן יכול להרגיש מאויים כשהוא רואה שמי שאמור להגן עליו, כרגע זקוק בעצמו להשגחה.

בינינו, גם לנו לא קל לראות אדם שאנו מכירות, הופך להיות שטותניק.

ראשית, חשוב שנדע כי הילד יגיב בהתאם לצורה בה נגיב אנו. אם אנחנו מאד נבהלות, הילד ייבהל גם הוא.

אם נזכור גם אנחנו, כי מתחת למסיכה המבוסמת הזאת קיים סוד גדול במימרא "חייב אדם להתבסם בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", אם נפנים כי היא טומנת בחובה סוד גדול שמקפל תהליך יסודי ועמוק בהלכה ובפנימיות, או אז נצליח להעביר לילד את המסר כי מדובר ביהודי ששמח שמחה של מצווה בפשטות. יש לציין שאני מדברת כאן על מבוסמים בקדושה, כלומר אנשים שנמצאים עדיין בגבול הנורמה. אך אם נרגיש, באינסטינקט האימהי שלנו, שהסובבים לא מתנהגים בגדר הנורמה התקין, עדיף שנמצא דרך שהילד לא ייפגש איתם. הקלקול שעלול להיגרם לנפש הילד, מדאיג יותר מאי הנעימות של עזיבת המקום בטרם עת.

הסיטואציה של המשתה והשמחה הן הזדמנות מצוינת עבורנו לבדוק גם את תגובת הילד הגדול יותר או הנער המתבגר. אציין כרגע שני סגנונות של התנהגות:

  • המתבגר ממש לא אוהב את כל ההמולה מסביב והיה מעדיף להיות בחברת בני הבית, כמו בליל שבת רגיל.

  • המתבגר רק מחכה לרגע בו יינתן אות הפתיחה של יום הפורים ואז מרשה לעצמו להיות מישהו אחר ממה שהכרת או חשבת עליו.

אם זיהיתן שהנער שלכם הוא המתבגר הראשון – חשוב שתשאלנה את עצמכן כמה שאלות:

  • מה יכולת הגמישות של הנער?

  • האם הוא עקבי מאד או שמרשה לעצמו מידי פעם שלא יילך לו כסדר?

  • אולי הוא מרגיש עמוק בפנים שהוא לא מספיק יציב?

  • אולי הוא מרגיש שאיבוד גבולות גורם לו לא למצוא את עצמו בכלל?

אך אם זיהיתן שהוא המתבגר השני - שאלנה את עצמכן:

  • האם השמחה הזאת שלו בריאה ומתוקנת?

  • האם היא טומנת בחובה תהליך עמוק יותר שאת לא שמה לב אליו?

  • מה מאפשר לנער להרשות לעצמו להפוך לדמות שונה כל-כך ממה שמציג בדר"כ?

מצמצום להרחבה

הצפנו שאלות, העלנו תהיות וגם ענינו על תשובות, אבל זה נהיה רציני מדי והרי בפורים עסקינן.

אם בתחילת המאמר כתבתי כי פורים, זהו יום בו מרגיש לנו, כי כל הגבולות נפרצים, ניתן לומר כעת כי דווקא יום זה, הוא יום שבו אנו מציבות ומסמנות את הגבול הברור.

לכן, כמובן שלא באתי להשבית שמחה ח"ו אלא אך ורק להעצים אותה.

שמחת פורים היא שמחה קדושה וקדושתה כיום הכיפורים ממש. נשאף שהשמחה החיצונית תוביל אותנו ואת ילדינו לשמחה פנימית, בבחינת "קיימו וקיבלו".

המדריך הצנוע הזה, נועד לאפשר לכולנו לשמוח שמחה אמיתית כשאנו רגועות שהילדים שלנו שמחים גם הם איתנו באמת.

אם ניקח על עצמינו בס"ד לקיים את כל ההכנות שדיברנו עליהן ונעשה זאת לשם שמירה על נפש ילדינו, בוודאי שנזכה לפורים שמח!

קוראת יקרה! אשמח אם תכתבי לי פה למטה בתגובות את הערותייך או הארותייך ובכלל אשמח לקרוא מה התרשמותך מהנאמר כאן.

להורדת המאמר ולהדפסה - לחצי כאן

#פורים #חגים #אמון #גבולות #הכנהלמעברים

שגיאה בהצגת התגובות? גולשים בסינון "רימון"? לחצו כאן ופעלו לפי ההוראות.

RSS Feed

כל הזכויות שמורות לאתר "ניגון הלב" ולקרנית בן-אברהם. אין לעשות שימוש בחומר המופיע באתר זה ללא אישור בכתב מבעלי זכויות היוצרים.

Copyright © 2016.  All Rights Reserved